בתחילת השבוע כינסה מתמודדת "האח הגדול 6" אורטל גושן את חבריה לתכנית, וסיפרה להם כי עברה ביופסיה בבלוטת התריס, שתוצאתה מחייבת אותה לעבור ניתוח לכריתת בלוטת התריס. על מה בדיוק מדובר? האם נשקפת סכנה לחייה?
מהי בלוטת התריס וחשיבותה?
בלוטת התריס, שנקראת גם "בלוטת המגן" או התיירואיד (thyroid) נמצאת בתחתית הצוואר ומפרישה הורמון בשם תירוקסין, שאחראי על משק חילוף החומרים בגוף.
האם סרטן בבלוטת התריס נפוץ?
בהחלט כן. בישראל מדווח על 800 מקרים חדשים מדי שנה – מרביתם בנשים, הרבה מהם אצל נשים צעירות בעשורים ה-3 עד ה-5 לחייהן (בנות 20 ומשהו עד בנות 40 ומשהו). מבחינה זו, אורטל גושן בת ה-22, גם אישה וגם בעשור ה-3 לחייה – נופלת בדיוק לסטטיסטיקה.
כיצד מגלים אותו?
בדרך כלל הוא מתגלה באקראי, כשהמטופלת ממששת גוש בצוואר. כאשר הגוש גדול, הוא עלול לגרום לתחושת אי נוחות באיזור, לצרידות, לקושי בנשימה או בבליעה – ואז זה יכול להיות הסימן המחשיד. כך היה אצל גושן, שסיפרה כי במהלך המיונים לתוכנית, חשה בנפיחות חשודה בבלוטת התריס. במקרה של חשד לגידול בגודל של כ-1 ס"מ ויותר או כזה שיש לו סממנים מחשידים, ההמלצה היא לבצע ביופסיה לבלוטה.
מה זאת ביופסיה של בלוטת התריס?
זאת בדיקה שנעשית במרפאת הרופא, באמצעות דיקור של מחט עדינה (FNA – Fine Needle Aspiration), ובמהלכה לוקחים בזהירות כמה דגימות קטנות של רקמה מתוך הבלוטה. הן נשלחות למעבדה, ושם מסתכל עליהן היסטולוג מתחת למיקרוסקופ, כדי לאבחן אותן. זה היה השלב שבו נכנסה אורטל לבית האח – אחרי הביופסיה ולפני הפענוח שלה.
ומה משמעות הפענוח?
רק ביופסיה מהווה הוכחה ודאית וחד-משמעית לקיום סרטן בבלוטה. גם אם חשדנו קודם, מכל מיני סיבות קליניות, שמדובר בגידול (נגיד: נפיחות בצוואר, חשד במישוש על ידי הרופא ותלונה על צרידות) – רק הביופסיה תגיד בוודאות שזה אכן גידול, ומאיזה סוג בדיוק.
יש כמה סוגים של סרטן בלוטת התריס?
כן, בהחלט. הסוג הנפוץ ביותר, קרצינומה פפילרית (Papillary thyroid carcinoma), נחשב לגידול שאיננו אלים במיוחד. בנשים צעירות מתחת לגיל 45, אנחנו מצליחים היום ברפואה להגיע כמעט ל-100% ריפוי שלו (ברפואה אין 100% מלא בשום דבר, כמובן). אצל נשים מבוגרות יותר, שיעורי הריפוי יורדים במעט.
ופרט לסוג הזה?
בניגוד אליו, גידול שכיח הרבה פחות בשם קרצינומה אנאפלסטית (Anaplastic thyroid carcinoma) הוא אגרסיבי מאוד, מכפיל את גודלו כל כמה שעות (!!), והפרוגנוזה (התחזית להתפתחות המחלה) שלו היא עלובה מאוד, עם שיעורי ריפוי קטנים. קיימים עוד שני תת-סוגים של גידולי בלוטת מגן, שהם קטלניים פחות מקרצינומה אנאפלסטית – אבל לא עם סיכויי הבראה טובים כמו קרצינומה פפילרית.
גילינו סרטן בבלוטה – איך מטפלים בו?
הטיפול המרכזי הוא ניתוח לכריתת בלוטת המגן. מדובר בניתוח לא גדול באופן יחסי (לא ניתוח בטן לכריתת לבלב, למשל), שאורך כשעה עד שעתיים, ובמהלכו המנתח מנתק את הבלוטה מכלי הדם שמחוברים אליה, ומסיר אותה בעדינות מהצוואר. אם יש בלוטות לימפה חשודות באיזור (שייתכן והסרטן התפשט אליהן) – הן גם נכרתות. כעבור אשפוז של לילה עד שניים – החולה משוחררת לביתה.
זהו? ניתוח וגמרנו?
כמעט. חוץ ממעקב קבוע למשך כל החיים, כדי לוודא שהמחלה לא חזרה (באופן תיאורטי, גם אחרי ניתוח בידיים מיומנות, עלול להישאר תא סרטני בודד באיזור – וממנו הסרטן עלול להתלקח שוב), בדרך כלל נהוג לתת טיפול חד פעמי ביוד רדיואקטיבי.
יוד רדיואקטיבי?!
ממש ככה. תאי בלוטת התריס מאוד רגישים ליוד, ויכולים לרכז הרבה יותר יוד – מכל שאר התאים בגוף גם יחד. על היוד מרכיבים "טיל חכם" שהוא רדיואקטיבי, וכך הוא מחסל תאי סרטן. יוד רדיואקטיבי הוא מרכיב מרכזי בטיפול בסרטן הבלוטה כבר יותר מ-50 שנה, וכבר לפני 30 שנה פורסמו בספרות הרפואית מחקרים מדוקדקים שהוכיחו כי מי שנטלה את היוד הקטינה את סיכוניה לחזרת המחלה.
איך זה מתבצע?
היוד ניתן למטופלת בשתייה, ובימים שלאחריו היא קורנת מעט – ולכן אסור לה לשהות במחיצת תינוקות, ילדים ונשים בהריון. גם מבני הבית עליה לשמור על מרחק מינימלי של 3 מטרים. אחרי כן היא חוזרת למרפאה, מודדים את הקרינה שנפלטת ממנה באמצעות מונה גייגר – והטיפול מסתיים.
ומה עם ההורמונים שהבלוטה מפרישה?
ניתן לחיות היטב גם ללא בלוטת התריס – אבל צריך ליטול בזמן את התרופות וההורמונים שהמומחה לאנדוקרינולוגיה רושם למטופלת, ולהיות במעקב סדיר.
