טיפול בסחרחורת במבוגרים

ניתן לחלק את סוגי הסחרחורות הסיבוביות (True Vertigo) בצורת אפיזודות לשלוש קבוצות, בהתאם למשך כל התקף הסחרחורת:

סחרחורת עם התקפים קצרים – התקף בין מס' שניות ועד מס' דקות

המחלה המייצגת בקבוצה זו ונחשבת למחלה השכיחה ביותר היא ורטיגו התקפי, תנוחתי שפיר BPPV – BENIGN PAROXYMAL POSTIONAL VERTIGO.

BPPV מוסברת ע"י השתחררות גבישי סידן ("קריסטלים") הנמצאים ביוטריקל אל תוך התעלות החצי קשתיות ולרב מערבת את התעלה האחורית. תזוזת "הקריסטלים" בעת שינוי תנוחה גורמת לתחושת אשליית תנועה. כפיצוי נוצר ניד סיבובי בכיוון התעלה המעורבת. הביטוי הקליני הוא סחרחורת התקפית קצרה המלווה לפעמים בהקאות, ללא תלונות שמיעתיות נלוות. האבחנה מתבצעת באמצעות הנקיטה ע"ש דיקסהולפייק Dix-Hallpike, ROLL ,BOW AND LEAN.

דרכי הטיפול:

ניתן לטפל במחלה זו באמצעות תמרון פיזיותרפיה ע"ש Epley (כאשר התעלה המעורבת היא התעלה האחורית), או תמרונים מותאמים אחרים כאשר תעלות אחרות מעורבות.

סחרחורת עם התקף בינוני – התקף בין מס' דקות ועד מס' שעות בודדות

המחלה המייצגת בקבוצה זו היא מחלת מנייר MENIERE.

MENIERE מתאפיינת בהתקפי סחרחורת סיבובית ספונטניים הנמשכים בין חצי שעה למספר שעות והמלווים בירידת שמיעה, רעש באוזן ולעיתים תחושת אטימות באוזן המעורבת. המנגנון המקובל למחלה הוא עליית נפח ולחץ באוזן הפנימית hydrops. חולי מנייר סובלים בד"כ מהידרדרות חד-צדדית בשמיעה ובתפקוד הווסטיבולרי, לעיתים המחלה מערבת את גם האוזן השנייה.

דרכי הטיפול:

הטיפול בעת ההתקפים הוא סימפטומטי. הטיפול המניעתי כולל דיאטה דלת מלח, טיפול בתרופות משתנות (דיזוטיאזיד או דיאמוקס) וכן תרופות אגוניסטיות לקולטני H3 כגון ביטאהיסטין. ברב המקרים החולים מגיבים לטיפול השמרני, אולם כאשר הטיפול אינו יעיל והתקפי הסחרחורת ותדירותם לא נשלטים ניתן להתקדם לטיפול באבלציה כימית (הזרקת גנטמיצין שיש לה אפקט טוקסי למערכת ווסטיבולרית או הזרקות עם סטירואידים בחלק מהמקרים). טיפולים כירורגים פחות נפוצים היום ומהווים אופציה טיפולית במקרים קשים ועקשניים.

סחרחורת עם התקף ארוך – התקף בין מס' שעות ועד מס' ימים

המחלה המייצגת בקבוצה זו היא נוירוניטיס ווסטיבולרית – Vestibular Neuritis.

האטיולוגיה המקובלת במחלה היא זיהום ויראלי נוירוטרופי (כגון הרפס) המערב את העצב הווסטיבולרי העליון, בד"כ ללא מעורבות של השבלול. הסחרחורת האופיינית בד"כ היא חריפה וקשה אשר נמשכת מספר ימים, לאחריהם חלה נסיגה הדרגתית בחומרת הסחרחורת עד החלמה מלאה או חלקית.

דרכי הטיפול:

בשלב החריף הטיפול כולל מתן סטרואידים וטיפול תומך (נוזלים, תרופות לדיכוי ווסטיבולרי ונוגדי הקאות). עם חלוף הסחרחורת החריפה, נעזרים בתרגול פיזיותרפיה לשיפור התפקוד הווסטיבולרי.