בלוטות יותרת המגן (פרתירואיד) אחראיות על ייצוב משק הסידן בגופינו ותפקידן להפריש את הורמון הפרתירואיד הגורם ליציאת סידן מהעצמות לדם וכן להגברת ספיגת הסידן במערכות הגוף ובכך, עלייה ברמת הסידן בדם. בלוטות אלו מושפעות מרמת הסידן וכשהוא עולה – רמת פעילותן יורדת וכך נשמר האיזון ושיווי המשקל (הומאוסטזיס) ברמת הסידן בדם. קיימות בממוצע ארבע בלוטות פרתריואיד שממוקמות מאחורי בלוטת המגן (בלוטת התריס/ תירואיד) – שתיים עליונות ושתיים תחתונות.
המחלה השכיחה שקשורה לבלוטות אלו הינה פעילות יתר שלהן (היפרפרתירואידיזם ראשוני) והפרשה עודפת של הורמון הפרתירואיד (PTH) שגורמת לעליית הסידן (קלציום) בדם ולתסמונות קליניות מגוונות כגון:
1. ייצור אבני כליות
2. דלדול העצמות מסידן (אוסטאופורוזיס) עד יצירת שברים פתולוגיים, לדוגמא בחוליות
3. הפרעות נפשיות כולל: עייפות, עצבנות, חרדה, אי שקט ודיכאון עד פסיכוזות ממשיות (מפורסמים מקרים של חולים שאושפזו בביה"ח לחולי נפש עד אבחנה במקרה של היפרפרתירואידיזם ראשוני וטיפול בבעיה ריפא אותם ממחלתם)
4. מחלות הקיבה כולל: כי פפטי (אולקוס), דלקת של הלבלב ועצירות
במרבית המקרים של מחלת פעילות יתר של בלוטות הפרתירואיד, ישנה בלוטה אחת שמפרישה ללא הפסק את הורמון הפרתירואיד עקב גידול שפיר בתוכה (אדנומה של הפרתירואיד) והיא זו שגורמת לתסמונת כולה. שלושת הבלוטות האחרות בד"כ תקינות. במקרים כגון אלו, כריתתה של הבלוטה הספציפית תרפא לחלוטין את כל התסמונת והבלוטות הנותרות ימשיכו לתפקד כרגיל.
האינדיקציה לניתוח במקרים אלו, אינה הגדלת הפרתירואיד אלא תסמונת של עליית סידן בדם ומדד הורמון ה PTH ברף של מעל לרמה מסויימת ו/או גילו הצעיר של המטופל.
בעבר, היה מקובל לחשוף את כל ארבע בלוטות הפרתירואיד ולכרות את זו שנראית פתולוגית. כיום, אנו נוהגים למקם את הבלוטה הפתולוגית ע"י אמצעי הדמייה שונים ובעיקר סונאר (Ultrasound) ומיפוי פרתירואיד עם Sestamibi. שתי בדיקות אלו עוזרות באיתור המיקום של הבלוטה הבעייתית בכ 95% מהחולים. במקרים אחרים, ניתן להשתמש בבדיקות כגון CT ארבע מימדי או MRI. כיום, אנו מבצעים PET-MRI לאיתור מתקדם של גידולים אלו.
