התסמונת הינה מכלול תסמינים המתקיימים בחלק מהאנשים שעברו ניתוח כריתת קונכיות תחתונות, באופן אגרסיבי מדי.
מבין שש קונכיות האף, שתי הקונכיות התחתונות הן הגדולות ביותר (אורכן כ-6 ס"מ וקוטרן כ-1 ס"מ) ותפקידן לשדרג את האוויר הנשאף לתוך האף: הן מחממות אותו, מעניקות לו לחות, מסננות חלקיקים מיותרים ונותנות לזרם האוויר כוון זרימה קווי, לכוון הריאות.
בין הקונכיות התחתונות למחיצת האף, קיים מעבר צר אשר דרכו זורם האוויר בעודו עובר את תהליך השדרוג. את התחככות האוויר במסדרון הצר שבין הרקמות אנו חשים כשאיפת אוויר.
לעיתים, הקונכיות גדולות מדי וזאת בשל שתי סיבות עיקריות: אלרגיה, או שימוש מופרז בטיפות אף. כתוצאה מגדילת הקונכיות, נחסם או מוצר מעבר האוויר – מה שיוצר קושי בנשימה דרך האף. הטיפול במקרים אלו הוא תרופתי או כירורגי. הטיפול הכירורגי הנכון הוא הקטנה מבוקרת של הקונכיות בניתוח.
שנים רבות הייתה מקובלת כריתה של הקונכיות התחתונות בשלמותן, מתוך ההנחה השגויה שככל שמעבר האוויר יהיה רחב יותר, תהיה הנשימה טובה יותר. חלק מהמטופלים שעברו כריתת קונכיות מלאה החלו לפתח שורה של תלונות כגון תחושת יובש בנשימת האף, כאב באף, נדודי שינה ותחושה של אף סתום. הסתבר שמעברי האוויר המרוקנים והרחבים מדי מונעים את תחושת האוויר הנשאף ושהאוויר אינו עובר את תהליך השדרוג ,הכה נחוץ.
במקביל, החלו המתלוננים לסבול גם מהפרעות נפשיות קשות כמו דיכאון , חרדה, קושי לתפקד מקצועית וחברתית ותוארו אף מקרי התאבדות.
לראשונה, שכלול ישראלי חדשני, בפיתוחם הבלעדי של פרופ' רועי לנדסברג, מומחה ברפואת א.א.ג וראש צוואר במרכז הרפואי א.ר.ם יחד עם אהרון נובל, מהנדס ביוטכנולוגיה אמריקאי, מציע פתרון "לתסמונת האף הריק", באמצעות משתל ייחודי, המדמה את פעילותה של הקונכייה.
המשתל החדש עשוי חומר נקבובי, מעוצב בצורה הדומה לקונכייה ומוחדר סמוך למקום בו הייתה הקונכייה המקורית. בזכות גוף הקונכייה העשוי נקבים מתאפשרת צמיחת רקמה לתוכו ובזכות מבנה הקונכייה, מתאפשר שחזור של האנטומיה המקורית.
