אדנואיד הינו השקד השלישי (בנוסף לשני השקדים הנמצאים בלוע מצידי חלקה האחורי של הלשון והשקד הרביעי הנמצא בבסיס הלשון האחורי). מכונה גם "פוליפ/פוליפים" אם כי כינוי זה אינו נכון מבחינה רפואית.
האדנואיד מורכב מרקמת לימפה והינו חלק קטן ממערכת המשמשת לזיהוי מזהמים הנשאפים באוויר וליצירת נוגדנים מתאימים. מערכת זו פעילה בעיקר בשנתיים הראשונות לחיים עד שמבשילה מערכת החיסון. לאחר גיל 6-7 מערכת השקדים והשקד השלישי מתחילה לדעוך ובמבוגר כמעט ואין זכר לאדנואיד.
האדנואיד במצבו התקין בילד נמצא בתקרת החלק האחורי של האף ובעל מבנה שטוח ולא חסימתי. בחלק מהילדים, יתכן עקב חשיפה לזיהום כלשהו בדרכי הנשימה, האדנואיד מתנפח וגדל לממדים לא תקינים ומצר או חוסם את מעבר הנשימה באף. במצב זה הוא גם מאבד את תפקידו במערכת החיסון וגם פוגע במנגנון הטבעי של נשימת האף בעלת יתרונות של הוספת לחות וחימום האוויר הנשאף לריאות, סינונו ואפשור חוש ריח. בנוסף, התנגודת של מעברי האוויר באף מאפשרת ניפוח של כל בועיות הריאה ומניעת קריסה שלהן.
אדנואיד מוגדל גורם לחסימת מעבר האוויר באף וצורך בנשימה מהפה – דבר במוביל לפה פתוח באופן כמעט קבוע. האוויר הנשאף יבש, לא מחומם ולא מסונן. לאורך זמן זה מוביל ליובש של הרוק המגן בחלל הפה ועלול להחמיר עששת, יובש גרון המוביל לכאב בגרון בבוקר ולצרידות. כיון שהשפתיים פתוחות באופן קבוע לאפשר נשימה, שרירי השפתיים נרפים ונחלשים ומתקבלות שפתיים רפויות ושמוטות עם קושי להסגר בצורה יעילה. דבר זה מוביל לזליגת רוק מחוץ לפה (ריור-יתר) ולשינוי בלחץ המופעל ע"י שריר הפה והשפתיים על הלסתות ושלד הפנים לאורך שנים. בעקבות כך נוצר עיוות הדרגתי של מבנה הלסתות והיצרות של רצפת האף- דבר הגורם להחמרה נוספת ביכולת הנשימה האפית ולעיוותים המצריכים טיפולים אורתודונטים מורכבים בגיל ההתבגרות.
דלקת ממושכת באדנואיד מתבטאת בנזלת סמיכה ממושכת וטורדנית, נשימה מחרחרת, שיעול ממושך ותחושת ליחה תמידית.
למידע על ניתוח אדנואיד (שקד שלישי)- לחץ כאן
