בואו של האביב מבשר לנו כי מחלות החורף אוטוטו מאחורינו – אבל מה שמצפה לנו בעונה החמה לא בהכרח מעודד יותר. בין השפעת והנזלת, שהיו מנת חלקנו בימים הקרים, לבין כאבי הבטן והראש, מהם סובלים בעיקר בקיץ – יש מחלה שעתידה לבקר אותנו בלא קשר למעלות שבחוץ: דלקות האוזניים.
מהי דלקת אוזניים? ממה היא נגרמת?
דלקת אוזניים הינה אחת המחלות השכיחות והנפוצות ביותר – והיא תוקפת בעיקר ילדים צעירים. מחקרים מראים כי כ-80% מהילדים חולים בדלקת אוזניים אחת, לפחות, עד גיל 3. כמו כן, דלקות שאינן מטופלות עלולות לגרום במקרים חמורים לפגיעה בשמיעה.
נהוג לחלק את דלקות האוזניים לשני סוגים עיקריים: דלקת באוזן החיצונית ודלקת באוזן התיכונה; שתי המחלות הללו נגרמות מסיבות שונות – ולהן מאפיינים שונים.
מהי דלקת בתעלת האוזן החיצונית?
דלקת אוזניים חיצונית (Otitis Externa) אופיינית יותר לקיץ, בעיקר כי היא מתחילה בדרך כלל בגירוי של העור, אשר מצפה את תעלת האוזן. הגירוי הזה עלול להיגרם, למשל, מכלור שמצוי במי בריכות, ממי הים המלוחים ומשפע החול שעל שפת הים.
על הגירוי הזה עלולים "להתלבש" חיידקים ולחולל דלקת – וזו מכאיבה מאוד, משום שתעלת האוזן איננה יכולה להגמיש את עצמה; ולכן, היא רגישה מאוד לכל לחץ. בדרך כלל, מגע חיצוני – ולו הקל ביותר, גורם לכאב ומסמן כי מדובר בדלקת, גם אם אין תסמינים נלווים, כגון עליית חום.
לאוזן החיצונית יש מנגנונים ייחודיים שנועדו להגן עליה מפני חיידקים, כולל הפרשת שעווה (צרומן). גורמים שעלולים לפגוע באותם מנגנוני הגנה הם חשיפה מרובה למים, ניקוי האוזניים באמצעות מקלוני צמר גפן, מחלות שונות של העור בתעלת השמע ושימוש במכשירי שמיעה או באטמים. כל פגיעה שכזאת – ואין זה משנה מה מקורה – מעלה את הסיכון ללקות בדלקת האוזן החיצונית.
כיצד ניתן לטפל בדלקת אוזניים חיצונית?
הטיפול בדלקת אוזניים חיצונית תלוי בחומרת הממצאים – והוא כולל מספר מרכיבים.
• ניקוי האוזן החיצונית מההפרשות שהצטברו – פעולה שעושה רופא א.א.ג. הפעולה הזאת חשובה במיוחד, במקרים שבהם קיימת בצקת ניכרת של תעלת השמע, יחד עם הצטברות של הפרשות.
• הימנעות מחשיפה למים, בשלב החריף של המחלה, באמצעות שימוש באטמים או בצמר גפן מרוח בווזלין – בעת שמתקלחים. רצוי מאוד להימנע משחייה, במשך שבוע לפחות. וחשוב לא לנקות את האוזניים באמצעות מקלוני צמר גפן.
• בארץ נפוץ השימוש בטיפות אנטיביוטיות, בתוספת סטרואידים, המפחיתים כאבים ובצקות. במקרים קלים, ניתן להסתפק בחומרים חומציים או בחומרי חיטוי, המדכאים התרבות של חיידקים. אם קיימת חסימה של תעלת השמע בגלל בצקת משמעותית, יש לפנות לרופא א.א.ג, העשוי להחליט על החדרת פתיל לתעלת השמע, כדי שיספוג את הטיפות – ויאפשר להן להגיע לאזורים הפנימיים יותר.
• כאבים ניתן לשכך לפי הצורך, באמצעות תרופות שנמכרות ללא מרשם. במקרים קשים במיוחד או לחולים שמצויים בסיכון מוגבר לפתח סיבוכים נוספים, לעיתים יש צורך בתרופות חזקות יותר, שאותן ניתן לקבל רק באמצעות מרשם רופא.
מהי דלקת באוזן התיכונה?
דלקת באוזן התיכונה (Otitis Media) אופיינית בעיקר בעונת החורף – ולרוב נגרמת על-ידי וירוסים או חיידקים שונים. לפיכך, די שכיח לגלות דלקת חריפה בילד הסובל מספר ימים מסימני מחלה ויראלית של דרכי האוויר העליונות – כלומר: נזלת, ליחה ואודם בלוע.
למעשה, האוזן היא חלק ממערכת הנשימה העליונה, יחד עם חלל הפה והאף. לכן, במקרה של הידבקות, הווירוס או החיידק עלולים לעבור מחלל הפה אל תוך האוזן דרך התעלה (אוסטכיוס) המחברת ביניהם – ולגרום לזיהום. ילדים נוטים לפתח דלקות אוזניים חוזרות, משום שהתעלה שמחברת בין האוזן לבין חלל הלוע שלהם צרה יחסית; ולכן, האוזן מתקשה לנקז את הזיהום. במקרים רבים, הזיהום בתחילתו הוא ויראלי – אך בהמשך מתווספים חיידקים, היוצרים זיהום משני.
הכאב המלווה את הדלקת נגרם עקב לחץ שמופעל על עור התוף העדין. בקרב תינוקות וילדים קטנים, תתבטא הדלקת בחום, כאב עז, אי שקט, בכי וצרחות, בעיקר בשעות הלילה. סימנים נוספים עשויים להיות משיכת האוזן או גלגול הראש לצדדים – על המזרון. חשוב, עם זאת, לדעת, כי בתינוקות ייתכן כי הביטוי היחידי לדלקת יהיה חום ואי שקט, ללא ממצאים המכוונים לאוזן דווקא.
עם החמרת הדלקת, עלולה להופיע ירידה בשמיעה, המתדרדרת, ככל שהדלקת חמורה יותר. לעיתים גורם התהליך הדלקתי לנקב בעור התוף – ויציאת מוגלה אל מחוץ לאוזן. במקרים אלה, תהיה ירידה משמעותית בעוצמת הכאב ושיפור גם מבחינת החום והירידה בשמיעה. חוסר שיפור כזה עלול להצביע על סיבוכים צפויים.
כיצד מתבצעת אבחנה של דלקת באוזן התיכונה?
האבחנה של דלקת באוזן התיכונה נעשית באמצעות אוטוסקופ, המאפשר לראות את עור התוף. מאחר שרוב דלקות האוזניים נגרמות מווירוס, רוב הרופאים ימתינו בין 24 שעות לבין 48 שעות, כדי לראות אם חל שיפור בהרגשתו של החולה. אם הדלקת אכן ויראלית, מצבו של החולה ישתפר באופן ניכר בזמן ההמתנה. אם לא חל שיפור, יתחיל הרופא במתן אנטיביוטיקה, כאשר הטיפול הקונבנציונלי כולל מתן אנטיביוטיקה דרך הפה וטיפות אוזניים לשיכוך הכאב.
אם ישנם שלושה מקרים או יותר, שבהם מאבחנים דלקת באוזן התיכונה בתוך פרק זמן של חצי שנה או פחות, או לחילופין יותר מארבע דלקות אוזניים בשנה – מדובר בדלקות חוזרות. במקרים כאלה, ייתכן שהרופא יחליט על טיפול אנטיביוטי מונע למשך שלושה שבועות.
שיטה נוספת היא טיפול מונע לסירוגין. בסוג הטיפול הזה, ההורים מודרכים להתחיל את הטיפול המונע במשך שבוע, בכל פעם שמופיעים תסמינים המעידים על התחלת המחלה הנגיפית, המקדימה את דלקת האוזן התיכונה: הצטננות הכוללת חום, נזלת, שיעול וכדומה.
אם יש הפרשת מוגלה מהאוזן, אפשר לתת טיפול מקומי לדילול המוגלה במי חמצן, בריכוז של 3%-1% שלוש פעמים ביום. נוסף על כך, צריך לנקות ולייבש לעיתים קרובות את פתח התעלה – ולמנוע חשיפה של האוזן למים. הנקב בעור התוף בדרך כלל נסגר מעצמו, לאחר שהדלקת חולפת.
בילדים שסובלים מהצטברות נוזלים באוזן התיכונה, הגורמים לסיבוכים, כמו זיהומים חוזרים ונשנים ופגיעה בשמיעה, ניתן לטפל באמצעות ניתוח להכנסת צינורית אוורור קטנה ("כפתורים") המסייעת בזרימת האוויר ומונעת הצטברות נוזלים. לעיתים ההמלצה כוללת גם את הוצאת האדנואיד (שקד שלישי) במהלך הניתוח.
חשוב לציין שקיומו של נקב בעור התוף מחייב את הרופא להתאים טיפות וטיפולים מקומיים שאינם פוגעים בחלק הפנימי של האוזן. לכן, יש לנהוג בזהירות ולהימנע משימוש מקומי בתכשירים ובתרופות סבתא, ללא התייעצות מוקדמת עם רופא אף אוזן גרון.
לסיכום: בדרך כלל, דלקת אוזניים אינה מסוכנת – ובמרבית המקרים הדלקת יכולה לחלוף מעצמה, ללא טיפול אנטיביוטי. כיום, כמעט שאין מצבים שצריכים להיות מטופלים בבית החולים או בטיפולים יותר מורכבים מאנטיביוטיקה, אך עדיין אנחנו רואים פה ושם דלקת של העצם ליד האוזן, המצריכה טיפול אינטנסיבי יותר. סימן האזהרה במקרה זה הוא הזדקרות של האפרכסת. זוהי נורה אדומה – וכדאי לפנות לרופא.
חשוב להדגיש כי בתינוקות הקטנים, מגיל חודשיים, כל זיהום עלול להיות מסוכן – וכל הופעת חום דורשת בדיקת רופא מידית או פנייה לבירור בחדר המיון.
ד"ר משה חייצ'יק הוא מומחה אף אוזן גרון ילדים וכירורגיית ראש וצוואר, במרכז א.ר.ם באסותא ת"א.
