אחד מנזקי העישון הרבים, והפחות מדוברים, הוא פגיעה במיתרי הקול שמעלה את הסיכון לסרטן מיתרי הקול (סרטן הגרון). למעשה, גורם הסיכון העיקרי לגידול ממאיר במיתרי הקול הוא עשן הסיגריות, על אלפי הכימיקלים שבו, בהם כ-350 חומרים רעילים שכ-70 מהם ידועים כחומרים מסרטנים. סרטן מיתרי הקול מהווה כ-2% מהגידולים הממאירים, ולמעשנים יש סיכון גבוה פי שמונה ללקות בו בהשוואה לאלו שאינם מעשנים. הקול האנושי נוצר באמצעות הוצאת אוויר מהריאות לכיוון הפה, במעבר צר בין מיתרי הקול אשר רוטטים ויוצרים את גל הקול. צלילות הקול תלויה אם כן בבריאות המיתרים. עם השנים (מספרן משתנה ממעשן למעשן, כתלות במספר הסיגריות היומי ובכמות הדיבור), הכימיקלים ששואף המעשן מגבירים ייצור של חומר ג'לטיני-בצקתי בתוך מיתרי הקול. למעשה, כימיקלים אלו מגרים את המיתרים כך שהתאים שלהם מתחילים לייצר עודף של החומר הזה, שבאופן טבעי מיוצר בכמות קטנה. כך, צורתם של המיתרים וגודלם משתנים: במקום להיות בהירים, דקים וישרים, הם הופכים בצקתיים- אדמדמים, תפוחים ומעוגלים- והם לא מצליחים לרטוט באופן תקין ולייצר גל קול אחיד, מה שמוביל לחספוס הקול ולצרידות. וככל שהמיתרים עבים ובצקתיים, נדרש כוח רב יותר (הוצאת של יותר אוויר מהריאות והפעלת יותר לחץ מכיוון הסרעפת) כדי להרטיט אותם ולייצר קול.
התוצאה היא התעייפות וקושי נשימתי לאחר דיבור ברצף.
במקביל לבצקת המתפתחת בשכבה הפנימית של המיתרים, הכימיקלים הנמצאים בעשן מעלים גם את הסיכון לגידול במיתרי הקול. כך, הם פוגעים בתאי האפיתל (הציפוי) של המיתרים והופכים אותם בהדרגה לבעלי פוטנציאל סרטני- מחוספסים ולא אחידים- מה שהופך את פני השטח של המיתרים לנוקשים ומוביל לקול עבה ונמוך, צרוד, חורק ולא נעים. וככל שיותר תאי אפיתל נורמליים נעלמים ומוחלפים בתאים סרטניים- כך הופך הגידול מטרום- ממאיר לממאיר. במחקר שפרסמנו עמיתיי ואנוכי ב2015 בכתב העת Otolaryngology Head and Neck Surgery מצאנו כי גידולים סרטניים על מיתרי הקול של מעשנים הם נרחבים יותר משם אלו שאינם מעשנים. כלומר: או שהגידולים אצלם צומחים מהר יותר בהשפעת העשן או שהם מתגלים בשלב מאוחר יותר ולכן הם נרחבים יותר.
אחת מההשערות לכך היא שמעשנים מגיעים באיחור לבדיקה רפואית מכיוון שהם תמיד סובלים מצרידות מסוימת הקשורה לבצקת במיתרי הקול ולכן מתעלמים ממנה בהתחלה. ניתן לראות אם כי בצרידות סימן אזהרה ראשון לנזקי העישון המתקדמים שיכולים לגרום לקשיי נשימה ולסרטן במיתרי הקול.
החדשות הטובות הן שמרבית המקרים של סרטן זה מאובחנים בשלב מוקדם, לפני שנוצרות גרורות. זאת מכיוון שהנגעים הופכים את פני השטח של המיתרים לנוקשים כבר בהיותם קטנים וכך הצרידות מופיעה מהר. כך, 90% מהחולים מחלימים.
אם מדובר בטרום-מאירות, שבה רק חלק משכבת תאי האפיתל השתנתה- המצב הפיך, והפסקת עישון יכולה להביא לנסיגה מוחלטת של המחלה. אך אם כל שכבת האפיתל מוחלפת בתאים סרטניים, הם חודרים לשכבות העמוקות יותר של המיתרים, ואז נדרשים טיפול ניתוחי או הקרנות. עם זאת גם בשלב הזה לרוב הגידול לא יתפשט לכל הגוף. זאת מכיוון שהוא מתפתח לאט, וברוב המקרים נדרשים חודשים רבים כדי שישלחו גרורות.
אבחון מקור הצרידות נעשה אצל רופא אף-אוזן-גרון בבדיקה הנקראת סטרובוסקופיה שבה מוחדר, דרך האף או הפה, לכיוון מיתרי הקול סיב אופטי המחובר למצלמה בסיוע אלחוש מקומי. כך ניתן לראות על מסך מחשב את הממצאים, ואם יתברר שהם כוללים בצקת קלה שאינה גורמת לקשיי נשימה, או נגעים טרום ממאירים שאינם חודרים לעומק המיתרים, הטיפול יסתכם בהפסקת עישון ומעקב.
אך, כשהבצקת חמורה או כשהנגעים חשודים כממאירים- יש לכרות את הבצקת (בניתוח זה גם מעוצבים מחדש תוך שימוש בלייזר לשחזור הרקמות) או את נגעים (בניתוח המשמר את גוף המיתרים).
הניתוח באזור זה זהיר מדוד ומבוצע דרך הפה, ללא חתך חיצוני וללא צלקות. כמובן שבמקביל על המטופל להפסיק לעשן לצמיתות כדי למנוע את הישנות המחלה ואף לשמור על שתיקה למשך שבוע לפחות.
