טכנולוגיית מדפסות תלת הממד נכנסה גם לעולם שיקום הפנים: עד כה נאלצו מי שנפגעו ממקרי טראומה או ממום מולד להסתפק בהליכי השחזור המסורתיים מתוך תפיסה שעליהם "לחיות עם מה שיש". כיום, אופציית השחזור בעזרת הטכנולוגיה המתקדמת הפכה אמנות למציאות קיימת שמחזירה צלם אנוש ומשפרת את איכות החיים של מי שנזקק לניתוחי שחזור:
א', בשנות ה-20 לחייה, נפצעה באורח קשה בתאונת דרכים. היא הגיעה לבית החולים כשהיא סובלת משבר בעצם הלחי (זיגומה) ומפגיעה בארובת עינה הימנית. בשל הפגיעה, עין ימין הייתה נמוכה יותר, בעוד עין שמאל נותרה במקומה. כתוצאה מכך, היא סבלה מראייה כפולה ומחוסר פרופורציה של הפנים שפגעו גם במראה פניה. אם הייתה א' נפגעת לפני חמש שנים, הטיפול בה היה מתבצע באמצעות לקיחת עצם (במקרה הזה מהגולגולת או מהאגן) והנחתה ברצפת ארובת העין, תוך ניסיון להתאימה לגובה הנכון – בדיוק כמו בפיסול. אלא שלמרבה המזל, בזכות כניסתן של מדפסות תלת ממד גם לתחום הרפואה, התאפשר טיפול אשר ייתר את הצורך בניתוח נוסף להוצאת עצם מאיבר בריא.
נשמע כמו מדע בדיוני. כיצד זה פועל?
כיום, בזכות טכנולוגית ה-PSI (Patient Specific Implant), יכולנו לראות באמצעות הדמיית סי-טי בתלת ממד את האזור החבול ובעזרת "תמונת ראי" של הצד התקין, המחשב הורה לנו על החלק האנטומי החסר בארובת העין, מה יש להוסיף (או לחילופין, להחסיר) – ולהדפיס אותו במדפסת הלייזר, כך שבניתוח אחד יכולנו לפתור בהצלחה גם את הבעיה הרפואית וגם את הבעיה האסתטית.
במקום חיבור של פלטות רבות, במספר ניתוחים, כפי שעשינו בעבר, השתל עצמו נעשה בהתאמה אישית; וכל התכנון מתקיים לפני הניתוח ולא במהלכו, דבר שחוסך זמן. אורך ההחלמה וקליטת האיבר נמשכים כשבוע-שבועיים עד לחודשיים (תלוי בגודל העצם ובאזור ההשתלה), והתוצאות המתקבלות איכותיות מבחינה אנטומית.
כיצד השתלבה טכנולוגיית הדפסת תלת הממד בתחום הרפואה?
על אף שטכנולוגיית הדפסת תלת הממד קיימת מזה שלושה עשורים, רק בשנים האחרונות היא הפכה לנגישה ומשמשת, בין היתר, גם ליצירת שתלים רפואיים, העוזרים לשיקומם של המטופלים בעשרות תחומים.
כאמור, עד להטמעת הטכנולוגיה החדשה, הפרוצדורה הקונבנציונלית, בכל הנוגע לתחום ניתוחי שחזור פנים, הייתה באמצעות לקיחת רקמה מאזור אחר בגוף של המנותח והשתלתה באזור החסר. כיום, בזכות אותה טכנולוגיה חדשה, הטיפולים הם לא רק אסתטיים, אלא בעיקר רפואיים. התפיסה הרווחת כי מדובר בעיקר באמנות הופרכה שכן מדובר במציאות קיימת שבמקרים קשים במיוחד מצליחה להחזיר צלם אנוש למנותח, ולחולל שיפור ניכר גם באיכות החיים שלו.
כמה מקרים טופלו עד כה בטכנולוגיית הדפסת תלת הממד?
בישראל ישנם מעל לכ-3,000 מקרי טראומה, שטופלו בפרוצדורות מקובלות, אך התקשו לתת את המענה הטוב ביותר למטופל. ניתוח שחזור פנים חדשני, בעזרת מדפסת לייזר להדפסה בתלת ממד, מבטיח הצלחה ודיוק מרביים לסובלים מחבלות מורכבות או לסובלים ממום מולד. בכך הטכנולוגיה החדשה עוברת, למעשה, מתחום האמנות – גם לתחום הרפואה הקונבנציונלית.
ניתוחי שחזור פנים מתמקדים, בעיקר, באוכלוסייה הסובלת מחבלות פנים קשות כתוצאה מאירוע טראומטי, כגון: תאונות דרכים, מקרי ירי ופיגועים' וכן ממום מולד, כדוגמת א-סימטריה בפנים, ראייה כפולה (דיפלופיה) או ממחלות אחרות. מעבר לאסתטיקה, מדובר במצב רפואי שהמטופל, ברוב המקרים, מרים ידיים ו"חי עם מה שיש", מבלי לדעת שקיימת היום אופציה לשחזור. המטרה העיקרית בטיפול זה היא לשחזר את החלק החסר במינימום התערבות כירורגית ובמקסימום הצלחה, ובהתאמה מדויקת למבנה פניו של המטופל.
מהם חומרי הגלם המשמשים בתהליך הדפסת תלת הממד?
אותן מדפסות הגיעו בשנים האחרונות לרמה גבוהה מאוד של דיוק העוזרת לנו, הרופאים, לשחזר בצורה מושלמת, ממש ברמה של מיקרונים בודדים, את האיבר החסר. ההדפסה בתלת ממד מתבססת על עקרון שכבות דקות, המודפסות זו על זו ומורכבת מחומרים כמו טיטניום או פלסטיק פולימרי, כדוגמת PEEK (Polyether ether ketone).
המדפסת מייצרת את הדגם הסופי, שכבה אחר שכבה, באמצעות נוזל פולימרי שהופך למוצק תחת תאורה על סגולית, כשמערכת לייזר משרטטת את הצורה הנדרשת, על כל שכבה שמודפסת. המוצר הופך בסופו של דבר לקשיח ולדגם תלת הממד המבוקש. ניתן להשלים כל איבר, כאשר ההדפסה עצמה נעה בין שעות ספורות (לאיברים קלים לשחזור) ועד ל-12 שעות לעצמים מורכבים יותר.
בנוסף, אין כל מגבלה בכל הנוגע לגודל האיבר החסר. הדבר החשוב ביותר הוא הצורך בהבנת האנטומיה שלו: שתל טיטניום יכול לשאת ב"עומס" גדול יותר ומתאים לכל איבר, בעיקר ללסת תחתונה; זאת, בעוד ה-PEEK מתאים יותר להשתלה במרכז הפנים.
האם השתלת העצם המלאכותית עלולה לגרום לזיהום או לשינוי בהבעות הפנים?
המטרה היא שהעצם תיקשר ותיקלט, וכל עוד אין קומוניקציה עם חלל הפה, אין גם סיבה שהיא תזדהם. חשוב להדגיש כי בכל הנוגע להבעות פנים, אין כל שינוי מהותי בפני המנותח לאחר ההשתלה. מעבר לכך שעל הרופא לדעת את עובייה של הרקמה, כדי למנוע פגיעה בתנועת הפנים, הבשורה הטובה היא ששרירי ההבעה, שהם שרירים שטחיים, אינם מחוברים לעצם כלל וכלל, כך שאין מקום לדאגה.
הטכנולוגיה החדשה, המתבססת על הדפסה בתלת ממד, עתידה בקרוב להתקבע כחלק בלתי נפרד בהליכים רפואיים. כבר כיום, אנחנו עדים למדפסת תלת הממד, היוצרת למעשה רקמות חיות, ומיועדת ליצירת תאי גזע ולהשתלתם, כך שסביר להניח שהמשך המהפכה הטכנולוגית עוד צפוי להפתיע אותנו אך יותר ולהפוך כל חלום למציאות.
