בניגוד לאמונה הרווחת, שתיית משקאות חריפים אינה מחטאת את הפה. נהפוך הוא – האלכוהול מכיל חומרים מסרטנים ולאחרונה משקאות אלכוהוליים אף הוגדרו על ידי הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן כמסרטנים ודאיים. במחקרים שונים נמצאה עדות לכך ששתיית אלכוהול מופרזת מעלה את הסיכון לא רק למחלות כבד, אלא גם לתמותה מסוגי סרטן שונים, ביניהם סרטן הלוע, הגרון והוושט.
עדיין לא ברור כיצד בדיוק מגביר האלכוהול את הסיכון ללקות בסרטן, אולם ההערכה היא שחומרים בתהליך התסיסה וחילוף החומרים של אתנול במשקאות אלכוהוליים יוצרים מולקולות כימיות המכילות חמצן ועלולות לגרום נזק לדנ"א – החומר הגנטי המרכיב את הגנים. וכך, מתחילה שוב שרשרת שינויים שיובילו להתפתחות גידול סרטני.
אנשים השותים 4 משקאות אלכוהוליים ביום נמצאים בסיכון גבוה פי 6-9 בהשוואה לאלה שאינם שותים. וככל שהצריכה עולה, כך עולה הסיכון לפתח סרטן.
מין אוראלי
וירוס הפפילומה (HPV – Human Pappiloma Virus) אומנם נקשר לרוב לסרטן צוואר הרחם, אבל הוא אחראי גם לכרבע ממקרי סרטן הלוע. בעשור האחרון נמצא סרטן הלוע במגמת עלייה משמעותית וקבועה כתוצאה מהתפשטות הווירוס דרך מין אוראלי, המגביר בעשרות אחוזים את הסיכון ללקות בו והוא אף צפוי לתפוס את מקומו של העישון ולהפוך לגורם המוביל לסרטן זה. מחקרים קודמים הראו כי אנשים המקיימים מין אוראלי עם שישה או יותר בני או בנות זוג במהלך החיים, נמצאים בסיכון גבוה פי 8 להידבק בסרטן הקשור ל-HPV.
וירוס הפפילומה הוא שכיח מאוד, מדבק ומשפיע על אזורי העור בגוף החשופים ללחות כגון צוואר הרחם, הגרון והפה. הנגיף, שלו למעלה מ-150 תתי זנים שונים, נכנס אל תוך התאים באזור ההדבקה ומתרבה בתוכם. הדבר יוצר גידול שפיר שנראה כמו יבלת, שבהעדר טיפול עלולה להתפתח לגידול ממאיר. מאחר שהנגיף עובר בקלות ביחסי מין אוראליים, אין הבדל בשיעורי ההדבקה בין גברים ונשים.
במטרה למנוע את התפשטות הווירוס, ההמלצה הטובה ביותר כמובן היא המנעות מקיום תדיר של יחסי מין אוראלי בפרט, זאת לצד קבלת חיסון נגד הווירוס, שנמצא יעיל במניעת סרטן הפה. ההמלצה להתחסן תקפה לנשים ולגברים כאחד.
איך מאבחנים?
הסימנים העיקריים שעלולים להעיד על הופעת סרטן הפה הם כיב או גוש בחלל הפה שלעיתים מלווים בכאב. אותו גוש או פצע יכולים לגרום לתסמונות נקודתיות. אם הסרטן פוגע לדוגמה בבסיס הלשון, ייגרם קושי ניכר בבליעה. אם הוא פוגע בחניכיים תיגרם אי יציבות של השיניים. כמו כן, יש מצבים בהם יופיע נגע בצבע לבן או אדום בריריות הפה. באופן כללי, אם הנגעים לא חולפים בתוך שבועיים-שלושה, מומלץ להגיע לבדיקה אצל רופא א.א.ג.
אם הגידול לא מתגלה בשלב מוקדם, הוא נוטה להתפשט לבלוטות הלימפה הצוואריות. בלוטות מוגדלות במשך תקופה ממושכת עלולות להוות סימן נוסף למחלה. ככל שהזמן חולף, קל יותר לזהות את הגידול, אך הסיכון גובר.
מהקרנות ועד לכריתת לשון: איך מטפלים?
ההבדל העיקרי בין טיפול בסרטן הפה לטיפול בגידול סרטני באיברים אחרים הוא בהשלכות אפשריות על הדיבור, הבליעה ועל המראה החיצוני של החולה. בניגוד לאיברים פנימיים, בסרטן הפה ההתערבות הכירורגית היא גלויה לעין בהרבה מהחולים. לעיתים הניתוח גורם לעיוות בפנים וחשוב להכין את החולה לשינוי במראה החיצוני שלו. בצוואר עוברים מבנים חשובים כגון כלי הדם המובילים דם למוח וממנו ללב, עצבים שונים המעצבבים את הידיים, כתפיים, מיתרי הקול, השפתיים ועוד. המבנה האנטומי של האזור מורכב, ולכן הכירורגיה קשה יותר ויש צורך במיומנות גבוהה כדי לשמר את כל המבנים והמנגנונים הללו.
טיפול בסרטן בחלל הפה נחלק לשניים: ניתוח להסרת הגידול (בדרך-כלל הטיפול הראשוני כגון כריתה חלקית או מלאה של הלשון, האיבר בו מתגלים רוב הגידולים הסרטניים בחלל הפה) והקרנות (בדרך-כלל כטיפול משלים). במקרים של גידול שנגרם על ידי וירוס הפפילומה – לעיתים די בטיפולי הקרנות, עקב נטייתו של הגידול להגיב מצוין לקרינה. משך השיקום של החולה נע ממספר שבועות עד מספר חודשים.
במידה שהכריתה לא הייתה מלאה והגיעה עד למחצית הלשון, החולה חוזר לתפקוד מלא לאחר הניתוח. כריתת לשון מבוצעת בדרך-כלל ביחד עם כריתת בלוטות לימפה מהצוואר. במקרה של כריתה משמעותית יותר של חצי לשון ו/או של גידול מרצפת הפה קיימת אפשרות לבצע שחזור הלשון או הרקמה שנכרתה על ידי נטילת רקמה מאיבר אחר בגוף וחיבור לאזור שנכרת. זו אפשרות שהתפתחה בעשורים האחרונים ומאפשרת שחזור אידיאלי לאחר כריתה אונקולוגית מסוג זה.
חשיבותו של הגילוי המוקדם
כמו במחלות סרטן באיברים אחרים, גם במקרה של סרטן הפה יש לגילוי המוקדם השפעה ניכרת על סיכויי ההחלמה. ככל ששלב המחלה מתקדם יותר, סיכויי ההחלמה יורדים. בשלב הראשון, הסיכוי להירפא עומד על מעל לתשעים אחוזים והוא יורד אל מתחת ל-50 אחוזים בשלב מתקדם של המחלה. בין 10 ל-20 אחוזים מהחולים מפתחים גידול שניוני נוסף, והסיכוי גבוה יותר בחולים שממשיכים לעשן, גם לאחר שניתנת להם האבחנה.
