מי מאתנו לא נזקק במהלך חייו לבדיקת דימות כלשהי: אולטרסאונד, CT או MRI? כמה מאתנו באמת יודעים מה ההבדל בין הבדיקות השונות – ולאיזה מקרים או אבחנות הן נועדו?
למעשה, כל בדיקות הדימות קשורות לתחום הרדיולוגיה – תחום בו מצלמים, בעזרת טכנולוגיה מתקדמת, את החלקים הבלתי נראים לעין של גוף האדם – והופכים אותם לנראים לעין.
בדרך כלל, את הצילומים מבצע רנטגנאי (שאינו רופא) – ומי שאמון על הפענוח ומתן ה"משמעות" לצילומים הוא רופא רדיולוג. חשוב לציין כי תשובת הפענוח הניתנת למטופל יחד עם הצילום איננה פלט אוטומטי של מחשב, אלא חוות דעת מקצועית של הרדיולוג, המופקת בזכות מיומנות גבוהה.
אמנם, יש כמובן חשיבות רבה לביצוע הצילומים באופן הטוב ביותר על ידי הרנטגנאי (כמו ההבדל בין צלם טוב לצלם גרוע) – אבל קיימת עוד יותר חשיבות לפענוח הנכון של הצילומים. לשם כך, צריך את העיניים, הראש והניסיון של הרדיולוג, שכן קצת כמו בפענוח תצ"א (תצלומי אויר) – בדיקת דימות איננה רק התמונות, אלא המשמעות שלהן.
הרדיולוגיה נחשבת תחום של "רפואת צללים" או "רפואה שקופה", מכיוון שמרבית הנבדקים מופנים לבדיקה מסוימת – ולא לרדיולוג ספציפי; ולמרבית הרדיולוגים אין קליניקה או מטופלים ישירים. ועדיין: יש לתחום זה חשיבות קריטית לאבחון ולטיפול נכון – יש מצבים בהם פענוח מדויק יכול להוות את ההבדל בין חיים ומוות. זו גם הסיבה שכיום יותר רופאים מטפלים מפנים לרדיולוג מסוים, עליו הם סומכים, שיבצע או יפענח את הבדיקות של המטופלים שלהם – באופן המיטבי.
אילו אמצעי דימות עומדים לרשותנו?
אולטרסאונד- בדיקה הנעשית בעזרת גלי קול בעלי תדר גבוה. מדובר בבדיקה זמינה ויעילה, שאינה כרוכה בקרינת רנטגן. למרות היותה בדיקה זולה יחסית, היא עדיין הבדיקה הטובה ביותר להדגמת עוברים, לבירור ראשוני של בעיות בילדים; ובאיברים כגון כיס המרה, אשכים והערכת קשריות בבלוטת התריס, אשר באמצעות הבדיקה ניתן להעריך על פי המראה אם הן חשודות או לא חשודות כממאירות.
מבין כל בדיקות הדימות, זוהי הבדיקה שהינה הכי "תלוית בודק" – כלומר: יש חשיבות קריטית ליד ולעין של מי שמבצע את הבדיקה.
באולטרסאונד, יותר מכל שאר בדיקות הדימות, אם לא מבצעים את הבדיקה באופן נכון, דהיינו אם לא מניחים את המתמר (חיישן) במיקום הנכון, אפשר לפספס ממצאים רבים. בזכות זמינותה הגבוהה והיעדר הקרינה, זוהי בדיקה מצוינת כ"בדיקת קו ראשון" – ובהתאם לממצאים בבדיקה זו, ניתן להחליט על המשך הבירור.
CT (טומוגרפיה ממוחשבת)- מכשיר בעזרתו מפיקים תמונה של פנים הגוף, על ידי קרן רנטגן הנעה סביב החולה מזוויות שונות. האותות המוחזרים למחשב מעובדים ויוצרים את התמונה.
מדובר בבדיקה זמינה ויעילה, כאשר תוך זמן קצר (מספר דקות בדרך כלל), ניתן להדגים למעשה כמעט מקצה הראש עד כפות הרגליים, אבל היא כרוכה בקרינה מייננת (קרינת רנטגן). לכן, יש לצמצם את השימוש בבדיקה – בעיקר באוכלוסיות עם רגישות גבוהה לקרינה, כמו: נשים בהריון, ילדים ומבוגרים צעירים (עד גיל 40).
בדיקת ה-CT נכנסה לשימוש מסחרי בשלהי שנות ה-70' של המאה הקודמת – ועשתה מהפכה באבחון וברפואה בכלל. לא בכדי, הבדיקה נחשבה ל"המצאה הטובה ביותר מאז הלחם הפרוס", שכן בבדיקה זו מתקבלים צילומים בהם רואים את פנים הגוף כמו פרוסות.
MRI תהודה מגנטית- מכשיר לסריקה לא פולשנית, בשיטה המבוססת על שדה מגנטי חזק, כאשר נתוני הסריקה מעובדים לידי תמונות ברורות. בשונה מבדיקת CT, הגוף לא נחשף לקרינה מייננת. בדיקת ה-MRI בדרך כלל אורכת יותר זמן מ-CT (אורך בדיקה הינו לפחות עשרים דקות) -ורגישה יותר לתזוזות הנבדק ולשיתוף הפעולה שלו. כמו כן, לעיתים אנשים עם קוצב לב, משאבות אינסולין ושתלים מסוימים אינם יכולים לבצע את הבדיקה, בגלל השדה המגנטי. גם לאנשים הסובלים מקלסטרופוביה עלולה להיות בדיקה קשה – ולעיתים בלתי אפשרית. ילדים קטנים נזקקים לעיתים להרדמה כללית, על מנת לבצע את הבדיקה ללא תזוזה.
הדעה הרווחת היא שבדיקת MRI, בגלל היותה טכנולוגיה חדשה יותר ויקרה יותר, היא בהכרח טובה יותר ונכונה יותר בכל המצבים – אבל לא כך הוא. אמנם יש מצבים רבים, בהם MRI הינה הבדיקה העדיפה, אבל במקרים רבים אחרים – דווקא בדיקת CT הינה הבדיקה העדיפה.
כך, למשל: CT היא הבדיקה העדיפה במקרה של חבלה קשה, זאת משום שיש חשיבות קריטית למהירות ההדגמה של מערכות גוף רבות (מח, ריאות, עצמות) – על מנת לייצב את הנבדק ולבחון איזה מערכות נפגעו ובאיזו מידה. בדיקת MRI בנבדק לאחר חבלה קשה, לא רק פחות טובה מ-CT לגילוי שברים או "חזה אויר" – היא גם אורכת זמן רב, זמן שעלול להיות קריטי להמשך טיפול.
מצבים נוספים, כגון: אבנים בדרכי השתן, אויר חופשי בחלל הבטן, גוש קטן בריאה, היצרות בכלי דם בלב – הם מצבים ש-CT מדגים בצורה מדויקת ויעילה, בעוד שב-MRI ניתן לפספס אותם.
MRI הינה בדיקה עדיפה באפיון רקמות רכות, למשל: הדגמת רקמת המוח וחוט השדרה או הדגמת הסחוסים, הגידים והשרירים בפגיעות ספורט, לאחר שנשללה בעיה בעצמות (בצילום רגיל או ב-CT). כיום ניתן לבצע גםMRI לעוברים, כאשר האולטרסאונד אינו מספק תשובה חד משמעית.
ואחרי כל זה, איזו בדיקה עדיפה?
מסקירה של בדיקות הדימות השונות, עולה כי יש להתאים את סוג הבדיקה לבעיה הספציפית של הנבדק. למשל: בירור כאבי בטן בבחורה צעירה בת 20 שונה מבירור כאבי בטן בגבר בן 63 עם היסטוריה של סרטן במעי הגס. מרבית הרופאים המפנים יודעים לאיזו בדיקה להפנות ואת היתרונות של בדיקה מסוימת, במצב רפואי מסוים.
אבל אם לא – מרבית הרופאים יתייעצו עם רדיולוג; ובמרבית קופות החולים יש כיום "מרכז דימות", בו נמצאים יועצים רדיולוגים שמטרתם, בין השאר, לעזור לרופא המטפל להפנות את הנבדק המסוים לבדיקה המתאימה ביותר לשאלה האבחנתית העומדת על הפרק.
ד"ר ענת בלנק היא מנהלת יחידת ה-MRI במרכז רפואי ת"א; מומחית בדימות גוף במרכז רפואי א.ר.ם לרפואת א.א.ג בבית חולים אסותא ת"א.
