הפרעת הטיניטוס או בשפה הלטינית "טינטון" פוגעת בכ 12%-14% מאוכלוסיית העולם. לרוב, הטינטון אינו פוגע בשגרת היום יום אבל ישנם מקרים בהם הוא פוגע באיכות חיי האדם הסובל, עד כדי חרדות ודכאון.
הבדיקה מבוצעת על ידי מומחים בתחום אשר עברו הכשרה מיוחדת, משך הבדיקה הינו כ20-40 דקות ובסיומה ניתן לראות על גבי מסמך התוצאות את הגדרת הטיניטוס הסובייקטיבית של המטופל. בהתאם לתוצאות הבדיקה, יבוצעו בדיקות נוספות להשלמת התמונה האודיולוגית.
-הבדיקה משמשת מומחים לוועדות רפואיות ולחוות דעת משפטית וכן לצורך טיפול בשיטת הTRT.
טינטון הוא כינוי לתופעה של רעש או זמזום המורגשים, בתדירות ורציפות מסויימות, בראש או באוזניים. מקור הרעש הוא פנימי ואינו נובע מגירוי על ידי צליל מהסביבה. אנשים הסובלים מטינטון חווים סוגים שונים של צלילים המתוארים כצלצול, זמזום, המהום, שריקה או מוסיקה.
במרבית המקרים, בקרב אנשים בריאים, מהווה הטינטון תופעה זמנית והפיכה. התופעה עלולה להיגרם עקב הצטננות, חשיפה ממושכת למוסיקה רועשת, או לרעשים חזקים וחריגים דוגמת סביבת מכונות תעשייתיות מרעישות, סביבת כלי רכב/ עבודה תעשייתיים/ תעופה, אימונים רועשים במסגרת עבודה/צבא, סביבת אירועים ומוסיקה רציפה שאינה מבוקרת ועוד.
בקרב חלק מהאנשים הלוקים בטינטון יתלוו לו מתח, חרדה ודיכאון המקשים על התפקוד היומיומי. אדם הלוקה בטינטון שומע צלילים הנשמעים לרוב רק על ידי ידו. הסימפטומים לטינטון בולטים יותר בזמן עייפות ולרוב, מחמיר הטינטון במהלך מנוחה ושקט, למשל כאשר אדם מנסה להירדם. הדבר נובע מכךשבעת המנוחה, מתקיים שקט סביבתי וישנם פחות רעשי רקע, המסיחים את הדעת מאותם צלילי הטינטון.
לטינטון יש השפעה משמעותית על התפקוד בחיי היום יום, לרבות על היכולת להתרכז, על קשיי הרדמות ועל דיכאון.
לא קיימת תרופה לריפוי הטינטון, אך קיימים טיפולים שנועדו לסייע להתמודדות עם המצב ולהקלת התחושה. הטיפולים הללו כוללים טיפול תרופתי להפחתת תופעות הנלוות לטינטון, טיפול בצלילים, טיפולי הרפייה והרגעה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) וטיפול באימון חוזר לטינטון (TRT).
במקרים רבים, משלב המטפל מספר שיטות טיפול ולכל מטופל נקבעת תכנית טיפולים אישית.
כיצד מבוצעת בדיקת איפיון הטינטון:
בדיקה ייחודית זו מאפשרת לנו להדגים את הטינטון האישי של כל מטופל על עקומת האודיוגרמה שלו. בצורה זו, יראה המטופל שהטינטון שלו אכן קיים ואמיתי ואינו דמיוני. ניתן לאפיין את הטינטון ע"י קביעת עוצמתו LOUDNESS והתדר שלו PITCH.
במהלך הבדיקה משמיעים למטופל "צליל" חיצוני (Narrowband noise) בשיטת הבחירה הסגורה בין שני צלילים (“Two-Alternative Forced Choice” (2AFC)) עד קביעת התדר והעוצמה.
כיצד בוחרים את האוזן/הצד לבדיקה? את הבדיקה מבצעים ראשית על האוזן עם הטנטון הבולט והמורגש יותר (במידה ולא ניתן לקבוע זאת או הטינטון בראש, אז בוחרים את האוזן עם רמת השמיעה הטובה יותר).
קביעת התדר: בוחרים צליל נוח למטופל בתדר 1 קה"ץ ומשמיעים לו את הצליל הזה עם תדרים בשיטת AFC2, עד בחירת התדר האופייני.
התאמת העוצמה: מגישים עצמות צלילים לפי התדר שנבחר. ראשית מתחילים בעצמה שהינה מתחת לסף השמיעה ואז עולים במדרגות של 5 דציבל ולאחר מכן, במדרגות של 1-2 דציבל בהתאמה, עד קביעת העוצמה.
ברב המקרים, התדר האופייני לטינטון יהיה בין 3000-4000 הרץ ובעוצמה של 4-7 דציבל. ניתן לאמת את הקביעה של המטופל בשיטות נוספות כגוןOctave Confusion Test (OCT).
בנוסף לבדיקות, מבקשים מהמטופל למלא שאלון טנטון – THI.
עם תום הבדיקה, קובעים את סף השמיעה באודיומטריה בתדר של הטינטון שנקבע – וזה ה SENSATION LEVEL של הטינטון.
לאחר מכן, משמיעים צליל "רעש" ובודקים את הסף הנמוך שהנבדק שומע:
קובעים את ה Minimum Masking Level – סף השמיעה הנמוך. מעלים את עוצמת מיסוך הרעש ב 1 דציבל, עד שהנבדק לא שומע את הטנטון שלו עצמו (MML בד"כ פחות מ8 דציבל ונדיר שיהיה בין 8-22 דציבל).
קובעים את ה Residual Inhibition – משמיעים את הרעש הממסך המינימלי בעוצמה 10 דציבל מעל MML למשך 60 שניות ובודקים אם הביא להנמכת הטנטון, באופן מלא או חלקי, אם המצב נשאר ללא שינוי, או אף הגביר את הטנטון.
לקריאה נוספת על הפרעת הטינטון, מוזמנים לצפות בסרטון הבא: פרופ' רפי קרסו, ד"ר ותד וסים ויהונתן רוט על ההטינטון, הבדיקה וההשפעות של עם חיי היומיום.
