החדרת צינוריות אוורור (כפתורים)

1. במצב של דלקות אוזניים חוזרות.

2. במצבים בהם מצטברים נוזלים באוזן התיכונה מאחורי עור התוף אשר גורמים לליקוי שמיעה ובהמשך לפגיעה באוזן.

3. כאשר קיימת שקיעה מתקדמת של עור התוף (הנובעת מלחץ שלילי יחסי בחלל האוזן התיכונה).

טרם הניתוח יש צורך בצום של 6 שעות. ניתן לשתות מים בלבד עד שעתיים לפני הניתוח.

הניתוח מבוצע בהרדמה כללית קצרה ושטחית (ע"י מסיכה בלבד וללא הנשמה מלאכותית) באמצעות מיקרוסקופ. מבוצע ניקור של עור התוף, שאיבת הנוזלים הנמצאים מאחורי עור התוף באוזן התיכונה, והכנסת צינורית מיקרוסקופית לפתח הקטן שנוצר בעור התוף בכדי לאפשר המשך אוורור של האוזן ואיזון לחצים תקין למספר חודשים.

הניתוח אינו מלווה בכאב ולמעשה כמעט ואינו מורגש.

לאחר התאוששות של כשעה, הילד משוחרר לביתו. ניתן לחזור לפעילות מלאה ביום למחרת.

צינורית נשארת במקום באופן ממוצע כשנה עד שנתיים. לאחר כשנה מרבית הצינוריות נפלטות והנקב בעור התוף שהן משאירות מאחוריהן נסגר מאליו.

1. הפרשה מהאוזן למשך מספר ימים, בעיקר בזמן צינון (בכ-25% מהילדים). אינה מלווה בחום או בכאב ומטופלת במי-חמצן 3% וטיפות אוזניים מיוחדות.

2. ב 3-5% ההפרשה עלולה להיות ממושכת. במקרה נדיר של הפרשה מתמדת דרך הצינורית למרות טיפול מקומי ובאנטיביוטיקה, לעיתים שוקלים להוציא את הצינורית או להחליפה בצינורית חדשה עקב חשש שהדלקות והזיהום מקורם מתגובה לצינורית עצמה.

3. סיכון נדיר (3%) הוא היווצרות נקב בעור התוף לאחר פליטת הכפתור. במידה ולא נסגר באופן ספונטני, יהיה צורך לסגור את הנקב בניתוח מיוחד בגיל מאוחר יותר.

4. לאחר פליטת הצינוריות עלולה לחזור הבעיה שבגינה הוכנסו בפעם הראשונה (נוזלים וליקוי שמיעה, דלקות אוזניים או שקיעת עור התוף). מצב זה קורה בכ-20% מהילדים שעברו ניתוח כפתורים. במידה ובניתוח הראשון הוסר גם השקד השלישי יורדים הסיכויים לחזרת המחלה לכ 5-8%. במצבים אלו יהיה צורך להכניס צינורית אוורור פעם שנייה. (בילדים שעברו תיקון חך שסוע והוכנסו כפתורים הסיכוי להישנות גבוה יותר ועומד על כ-50%)

5. במצב נדיר שבו הצינורית לא נפלטה מעצמה לאחר כשנתיים, יש להוציאה בסופו של דבר בהרדמה כללית קצרה בכדי להימנע מנזק קבוע לעור התוף. דבר זה רלוונטי בעיקר בילדים מעל גיל 6.

1. מצב בו הוכנסה הצינורית עקב דלקת אוזן חוזרת: כל עוד הצינורית במקום היא מפחיתה/מונעת דלקות אוזן חוזרות. גם אם מתפתחת בכל זאת דלקת, הנוזל הדלקתי – מוגלתי מתנקז רך הצינורית החוצה והסבל של החולה קטן בהרבה מאשר בדלקת אוזן ללא צינורית. הטיפול הוא פשוט יחסית- ניקוי במי חמצן 3% והזלפת טיפות אוזניים למשך מספר ימים ולרוב אינו מצריך אנטיביוטיקה דרך הפה. כמו כן הסיכון לסיבוכים קטן הרבה יותר.

2. במצב בו הוכנסה הצינורית עקב נוזלים באוזן התיכונה אשר גרמו לליקוי שמיעה: צינורית האוורור מאפשרת אוורור האוזן ועל ידי כך שוב יש אוויר באוזן התיכונה ולא נוזל, דבר שמאפשר שוב לעור התוף לנוע בחופשיות ומשפר את ליקוי שמיעה שנבע מהצטברות הנוזלים באוזן. אוורור האוזן מפחית גם את הסיכון לנזקים נוספים לעור התוף.

3. במצב בו הוכנסה הצינורית עקב שקיעה מתקדמת של עור התוף: הצינורית משווה לחצים בין חלל האוזן התיכונה והסביבה החיצונית וכך מונעת שקיעת עור תוף.

בניגוד לעבר, אין כיום המלצה לשימוש קבוע באטמי אוזניים בזמן חשיפה למים. מסתבר שהתועלת שלהם נמוכה מאוד ואינה מצדיקה את ה”מאבק” בילד והעיסוק הנוסף של ההורים בכך.

מומלצת בדיקת שמיעה חוזרת במהלך שלושת החודשים הראשונים לאחר הכנסת הכפתורים וביקורת רופא אא”ג. לרוב השמיעה חוזרת למצב תקין מיד ביום הניתוח.

צינוריות האוורור (“הכפתורים”) נפלטים לבד לאחר תקופה של שנה עד שנתיים. לצורך מעקב רצוי שהאוזניים תיבדקנה ע”י רופא (בדר”כ אפשר גם ע”י רופא הילדים) פעם ב 4-6 חודשים בכדי לראות מה מצב הכפתורים. לאחר פליטתם מומלצת בדיקת רופא אא”ג בכדי לוודא שהכפתורים אכן יצאו, שעור התוף החלים ושלא הצטברו שוב נוזלים באוזניים (עשוי לקרות בכ-20% מהילדים).