למי ניתן הטיפול?
הטפול ביוד הרדיואקטיבי מיועד לחולי סרטן בלוטת התריס, בין אם מחלתם הייתה מפושטת ובין אם מחלתם הייתה ממוקמת בצוואר.
הטיפול ניתן לאחר ניתוח להסרת בלוטת התריס במלואה, ומטרתו לפגוע בכל התאים הממאירים שנשארו בגוף.
כיצד עובד הטיפול?
בלוטת התריס מייצרת את הורמון ה"תירוקסין" האחראי על וויסות החומרים בגוף. המבנה הכימי שלו כולל את מולקולת היוד.
הייחודיות בבלוטת התריס הוא שהיא צורכת שיעור גבוה של יוד, וזאת גם במהלך קיומן של מחלות ממאירות שכיחות של הבלוטה.
תכונה ייחודית זו, של בלוטת התריס, מאפשרת לנו לבצע טיפול יעיל מאוד במקרים של גידולים ממאירים בה.
במקום לספק לגוף יוד פעיל, מספקים כמות מירבית של יוד רדיואקטיבי.
תאי בלוטת התריס קולטים את היוד הרדיואקטיבי שהוא למעשה "סוס טרויאני", וכשהוא נספג בתא הוא גורם להשמדת התאים הסרטניים.
הוא נספג בשיעור נמוך מאוד ברקמות אחרות בגוף ולכן הנזק שלו שם שולי למדי.
מהלך הטיפול
הטיפול עצמו ניתן באמצעות בליעת קפסולה. הקפסולה נספגת בגוף ומרוכזת בעיקר בתאי בלוטת התריס.
היוד הרדיואקטיבי פולט בעיקר קרינת ביתא שאינה מסכנת את הסביבה. אולם, בשיעור של 8% יש גם פליטת קרינת גאמא, והיא עלולה להיות מסוכנת.
לכן נדרשות פעולות להקטנת החשיפה לקרינה הכוללות, במהלך הימים הראשונים: שמירת מרחק של 2-3 מ', הקפדה במתן שתן (היוד, רובו ככולו מופרש בשתן) וכו'.
תופעות הלוואי
מינימליות וכוללות בצקת בצוואר, יובש בפה/עיניים ופגיעה בטעם. התופעות, אם אכן קרו, חולפות לאחר מספר ימים/שבועות מבלי שנדרש טיפול כלשהו.
מעקב לאחר טיפול
תאי בלוטת תריס (הן נורמליים והן סרטניים) מפרישים חומר שנקרא תירוגלובולין, שממנו בסופו של דבר נוצר הורמון הבלוטה. היוד הרדיואקטיבי הורס הן את תאי בלוטת התריס הנורמליים שנשארו לאחר הניתוח והן את התאים הסרטניים באופן שמחסל את הבלוטה באופן סופי. לאחר כריתת תירואיד וטיפול ביוד רדיואקטיבי, צפויה רמת התירוגלובולין לרדת ל – 0. ניתן לעקוב אחר חולי בלוטת התריס באמצעות תירוגלובולין: בעליית רמתו בדם ניתן לשער שיש התלקחות המחלה עקב צמיחה מחודשת של תאי סרטן היודעים להפריש תירוגלובולין (ניתן לאיתור בבדיקת דם שגרתית).
הטיפול ביוד הרדיואקטיבי הוא פשוט ויעיל והיינו, קהיליית האונקולוגים, שמחים אם היה בנמצא בארסנל שלנו, טיפול שכזה במחלות ממאירות אחרות.
