הניתוח מבוצע בהרדמה כללית בחדר ניתוח. הוא מתבצע דרך חתך צווארי, בגודל המותאם לגודלו של הגידול. ברוב המקרים, ניתן להסתפק בחתך קטן בגודל של כ-4-5 ס"מ המתוכנן בתוך קפל עורי, כך שהצלקת הניתוחית תהיה כמעט ובלתי נראית. דרך חתך זה, נכרתת תחילה האונה המכילה את הגידול החשוד והיא נשלחת לבדיקה פתולוגית מהירה (בזמן הניתוח) האורכת כ-15 דקות. במידה והתשובה הפתולוגית לגידול הינה חיובית, אזי לפי הפרמטרים שהוזכרו קודם לכן, יש להמשיך בד"כ בכריתת האונה הנוספת של הבלוטה. במידה והתשובה הפתולוגית אינה מוחלטת וברורה, יש לסיים את הניתוח ולהסתפק בכריתת אונה זו בלבד. ברוב המקרים בהם מתבצעת כריתת אונה אחת, אין חובה להשתמש בנקז לאחר הניתוח. החולה יכול להשתחרר לביתו באותו היום או למחרת. במקרים של כריתת בלוטה מלאה, החולה מאושפז בין 36-48 שעות למעקב אחר ערכי רמת הסידן בדם.
תמונה 1: שבוע לאחר כריתה מלאה של בלוטת התריס.
תמונה 2: חודשיים לאחר כריתה מלאה של בלוטת התריס.
תמונה 3: 6 חודשים לאחר כריתה מלאה של בלוטת התריס.
תמונה 4: השחקנית עדי הימלבלוי, לאחר כ-3 שנים מיום הניתוח.
סיבוכי הניתוח הינם בהתאם לגודל הכריתה. בכריתת אונה אחת, הסיכון העיקרי הוא פגיעה בעצב החוזר באותו צד. הפגיעה מתבטאת בצרידות ומופיעה בכ-1%-2% מהחולים בלבד.
בכריתה מלאה של בלוטת התריס, ישנם סיכונים נוספים: ראשית, תיתכן פגיעה גם בעצב הנגדי שתתבטא שוב בצרידות. פגיעה בשני העצבים החוזרים, הינה נדירה מאוד ועלולה לחייב פיום קנה (טרכיאוטומיה), על מנת לשמור על דרכי האוויר פתוחות. פגיעה שכיחה יותר, הינה פגיעה בבלוטות יותרת התריס וכתוצאה מכך, תהיה ירידה ברמת הסידן בדם, המצריכה נטילת כדורי סידן. תופעה זו מופיעה בכ-25% מהחולים ובמרביתם, ניתן להפסיק את הטיפול בכדורי הסידן, אחר זמן קצר. כמו בכל ניתוח אחר בגוף, ייתכנו סיבוכים קלים וזמניים, כגון זיהום מקומי או דימום ואלו ניתנים בד"כ לטיפול מהיר ויעיל.
דיסקציה צווארית (Neck Dissection)
הטיפול בצוואר, בחולים עם סרטן בלוטת התריס, מותנה בקיומה של מחלה גרורתית מוכחת בבלוטות הלימפה או בקיומם של גורמים פרוגנוסטים גרועים. הניתוח היחידי המקובל בימינו לחולה עם גרורות לצוואר- הוא כריתה של בלוטות הלימפה בצוואר. בניתוח נכרתות כל אותן בלוטות שהן בסיכון גבוה לנוכחות גרורות ולא רק אלו שנראות מעורבות. כריתה של בלוטות לימפה בצוואר, מקטינה את שיעור הישנות הגידול בצוואר וקרוב לוודאי מעלה את שיעור ההישרדות בקבוצת החולים/ות שבסיכון גבוה. בחולים ללא עדות להתפשטות תאי גידול לבלוטות הלימפה, לא מקובל כיום לבצע כריתה מונעת של בלוטות הלימפה בצוואר, למעט במקרים של גידול אגרסיבי ובעיקר בגברים מבוגרים.
כאשר ישנן גרורות בצוואר (שהינן שכיחות מאוד בחולים עם גידול פפילרי של בלוטת התריס) הניתוח המתאים הינו – דיסקציה צווארית (Neck Dissection), באזור שמתאים לפיזור הבלוטות בחולה הספציפי. לדוגמא: אם נמצאה בלוטה החיובית לגידול (מאובחנת עוד לפני הניתוח ע"י דיקור תחת סונאר (US guided FNA)) בתחנה פרה-טרכיאלית (Paratracheal region), אזי הניתוח המומלץ הינו – דיסקציה צווארית פרה-טרכיאלית. אם הבלוטה מצוייה בצוואר הצידי, אזי הניתוח יכלול דיסקציה של הבלוטות בצוואר זה. כיום, אין עוד הצדקה לכריתת בלוטות לימפה נגועות בלבד (Berry picking), מכיוון שאחוזי ההישנות בצוואר הינם גבוהים מאוד והסיכון הקיים לפגיעה במבני הצוואר השונים, בניתוח חוזר, הינו גבוה יותר. לכן, כריתה אך ורק של בלוטות הלימפה הנגועות בגידול, אינה מומלצת כיום.
הסיכון הניתוחי בדיסקציות צוואריות הינו נמוך, כאשר הניתוח מבוצע בידיים טובות. במרכז הרפואי א.ר.ם, מבוצעות מידי שבוע דיסקציות צוואריות (רובן לגידולי בלוטת התריס) עם תוצאות מצוינות ואחוזי סיבוך נמוכים ביותר.
כריתה או יוד?
הטיפול ביוד רדיואקטיבי נועד לחסל שאריות של בלוטת התריס, כמו גם גרורות ממקור בלוטה זו. חשוב לזכור שהטיפול אינו מהווה תחליף לניתוח, אלא טיפול משלים לאחר כריתת כל רקמת בלוטת התריס הניתנת לכריתה. גרורות לבלוטות הלימפה בצוואר מגיבות פחות טוב לטיפול ביוד רדיואקטיבי, מאשר גרורות רחוקות ולכן מקובל לנתחן, כטיפול המשך לטיפול ביוד רדיואקטיבי. היוד הרדיואקטיבי ניתן דרך הפה ומפונה דרך נוזלי הגוף (בעיקר דרך השתן), תוך מספר ימים. הטיפול מחייב הכנה מיוחדת ובימים הראשונים שלאחר הטיפול, יש לנקוט אמצעי זהירות. בעבר, היה נהוג לאשפז את המטופלים בחדר בידוד בבית החולים, למשך מספר ימים. כיום, שהות במסגרת ביתית הינה מקובלת יותר, תוך שמירה על עקרונות בטיחות קרינה בסיסיים. לאחר כריתה חלקית של הבלוטה (כלומר, כריתת אונה אחת בלבד), המעקב מתבצע ע"י בדיקה פיזיקאלית וביצוע אולטרה סאונד של הצוואר. לאחר כריתה מלאה וטיפול ביוד רדיואקטיבי, המעקב מתבסס גם על בדיקות דם ומיפוי יוד. בעבר, בוצע מיפוי יוד אחת לשנה וכיום, מסתפקים במספר מצומצם של מיפויים.
הטיפול בחולי סרטן בלוטת התריס מסוג קרצינומה פפילרית הינו מוצלח ולכן, הגידול נחשב ל"ידידותי". בקבוצת החולות הצעירות, בהן הגידול שכיח יותר, אחוז ההחלמה מהמחלה מתקרב לכדי 95%. הסיכון לתמותה הינו נדיר וקורה בעיקר במבוגרים יותר, עם גידולים אלימים. בגידולים אלו, יש לטפל באמצעות ניתוח רדיקלי הכולל: כריתת בלוטות הלימפה בצוואר, טיפול ביוד רדיואקטיבי במנה גבוהה והקפדה על מעקב רפואי נכון ותכוף.
