מחלות דרכי הדמעות וארובת העין

היצרות דרכי הדמעות: בלוטת הדמע ממוקמת בצד העין ומפרישה את נוזל הדמעות ששומר על לחות העין. נוזל הדמעות מתכנס לזווית העין הפנימית, מתנקז לשתי צינוריות דקיקות המתחברות לשק הדמעות ומשם נכנס לחלל האף דרך תעלת הדמעות. חסימה של מערכת ניקוז זו גורמת להפרשה עודפת ומטרידה של דמעות (דמעת) ו/או להתפתחות זיהום מקומי והפרשות. בגישה המסורתית מתבצע ניתוח מעקף של החסימה דרך חתך בקיר האף הצדדי. בשנים האחרונות משתפים רופאי העיניים פעולה יותר ויותר עם רופאי א.א.ג שעוסקים בניתוחים אנדוסקופיים של הסינוסים. בניתוח האנדוסקופי של דרכי הדמעות מתבצע המעקף לא דרך חתך חיצוני אלא דרך חללי האף, כאשר מנתח ארובת העין (דרך הצינוריות) והמנתח האנדוסקופי (דרך חלל האף) נפגשים "באמצע הדרך", בקיר הצדדי של האף. בחלק מהמקרים מושארת לאורך המעקף החדש צינורית סיליקון עדינה ולא מורגשת למספר שבועות. שיעורי ההצלחה בניתוח זה גבוהים ולחולה הניתוח קל יותר.

רופא העיניים (מנתח הארובה) הוא לרוב התחנה הראשונה לצורך בדיקה ואבחון. הבדיקה אצלו עשויה לכלול החדרת מחט (פרוב) לדרכי הדמעות, הזרקת מי מלח לדרכי הדמעות, הזרקת יוד לדרכי הדמעות תחת שיקוף והנחת איזוטופ בזוית העין. בדיקות אלו נועדו לבדוק אם קיימת חסימה מלאה או חלקית ובאיזה ממרכיבי המערכת.

אצל המנתח האנדוסקופי (א.א.ג) כוללת הבדיקה הגופנית בדיקה אנדוסקופית של חללי האף. הבדיקה נועדה לסקור את האנטומיה בה צפוי המנתח להיתקל וכן לשלול גורם תוך אפי לחסימה. בנוסף, נשלח המטופל לביצוע CT סינוסים. בדיקה זו נועדה להדגים את האנטומיה של דרכי הדמעות, לשמש כמפת ניווט בזמן הניתוח ולעתים להדגים את גורם החסימה.

בדיקת דם כולל תפקודי קרישה, ע"פ הצורך אקג וצילום חזה. בדיקת מרדים.

מתבצע בהרדמה כללית. דרך הנחיריים מוחדר ע"י יד אחת סיב אופקי קשיח (אנדוסקופ) המחובר למצלמת וידאו. המנתח רואה את תמונת הניתוח על גבי מסך גדול. בידו השנייה אוחז המנתח באחד מתוך שורה ארוכה של כלים יעודיים ומבצע את הניתוח תוך הסתכלות על המסך, ללא חתכים חיצוניים. בתוך חלל האף מזוהה בלט שק הדמעות בקיר הצדדי של האף, צמוד לארובת העין. אנדוסקופית מסירים את הרירית והעצם שמכסים את השק. בשלב זה מחדיר מנתח העיניים מבחוץ מחט עדינה דרך תעלות הדמעות, עד ליצירת מפגש בחלל האף עם כלי המנתח האנדוסקופי. בפעולה משולבת נוצר פתח של שק הדמעות אל חלל האף. באופן זה נעקפת החסימה התחתונה יותר ומעתה ואילך יזרמו הדמעות דרך הפתח החדש. כדי למנוע הצטלקות של הפתח החדש, בחלק מהניתוחים מושארת בתעלות הדמעות צינורית סיליקון דקיקה אשר אותה שולפים כ 4-6 שבועות לאחר הניתוח. לא מושארות חבישות פנימיות (טמפונים).

מערכת דרכי הדמעות צמודה לארובות העיניים וסמוכה למוח ולכלי דם. פגיעה בכל אחד מאלה עלולה לגרור סיבוכים כגון פגיעה בראיה, דלף נוזל מוחי ודימום. הסיכוי לאירוע מסוג זה נמוך ביותר.

יכול לארוך בין 45 דקות לשעתיים, תלוי במורכבות הניתוח ואם חד או דו צדדי.

בסיום הניתוח מועבר המנותח לחדר ההתאוששות. כשעה לאחר מכן הוא מועבר למחלקת אשפוז א.א.ג. למחרת בבוקר משוחרר המנותח לביתו. תופעות צפויות: הפרשה דמית מעטה, יציאת גלדים מדי פעם, קושי בנשימת האף, כאב ראש מתון, חולשה. לרוב, תופעות אלה קלות בימים הראשונים ומעט מתגברות במהלך השבוע הראשון. אקמול ודומיו משפרים את התחושה.  לרוב, החל מהשבוע השני חל שיפור עקבי ואפשר לחזור לתפקוד כמעט מלא. יש המלצה להימנע ממאמץ גופני, חשיפה לחום כבד וטיסות בשבועיים הראשונים. במהלך הימים שלאחר הניתוח נוטלים החולים אנטיביוטיקה וטיפות עיניים. בנוסף, יש לשטוף את חללי האף במי מלח כ-6 שבועות לאחר הניתוח. כשבועיים לאחר הניתוח מתקיים במרפאה ביקור אשר במהלכו, תחת אלחוש מקומי, מתבצע במשך מספר דקות ניקוי אנדוסקופי של אזורי הניתוח ווידוא שהמהלך תקין. כ 4-6 שבועות לאחר הניתוח, אם קיימות,  נשלפות במרפאה צינוריות הסיליקון. משלב זה מתבצע מעקב ע"י שני המנתחים וע"פ הצורך. לאורך כל התקופה שסביב הניתוח עומדים לרשות המנותח מספרי הטלפון של המנתחים, רופאי א.א.ג כוננים שעובדים עמם, המרכז הרפואי א.ר.ם ומחלקת האשפוז. בכל שאילתה וצורך יש לפנות לאחד מאלה. אחריות המנתח והמערך שסביבו כלפי המנתח היא 24/7.