סרטן ראש-צוואר הוא הסרטן השישי בשכיחותו בעולם המערבי ומדי שנה מתים ממנו בעולם כ-350 אלף איש. מבין גידולי הראש-צוואר, המחלה השכיחה ביותר בישראל היא סרטן בלוטת התריס המאובחנת בכ-1,100 חולים בשנה, רובן נשים מגילאי 30 ומעלה.
בלוטת התריס, הנקראת גם בלוטת המגן או התירואיד, היא בלוטה קטנה הממוקמת בחלקו הקדמי של הצוואר ואחראית בין היתר על הפרשת הורמונים החיוניים לתפקודו התקין של הגוף ומשפיעים על קצב הלב, רמת הכולסטרול, משקל הגוף והזיכרון. ברוב המקרים הסיבות לסרטן בלוטת התריס אינן ידועות, אך קיימים מספר גורמים הידועים כמעלים את הסיכון לחלות במחלה, בהם רקע תורשתי, חשיפה לקרינה לאחר טיפול באזור הצוואר ומחלות שפירות בבלוטה הגורמות לפעילות יתר או לתת-פעילות של בלוטת התריס.
סרטן בלוטת התריס נוטה להתפתח באיטיות, ויכולות לחלוף שנים בטרם ייצור בעיה כלשהי בגוף. לעיתים הוא מאובחן בצורה אקראית במסגרת בדיקות הדמיה של הצוואר, אך הוא יכול להתגלות מוקדם הודות לתמרורי אזהרה שבדרך. בחלק קטן מהחולים יופיעו סימנים מחשידים, כגון גוש בצוואר, צרידות על רקע של מיתר קול משותק ועד השתנקות בעת הארוחות. כל אחד מהתסמינים האלה מחייב בדיקה מלאה של רופא אף-אוזן-גרון שתכלול בדיקת גרון ולעיתים גם הדמיות וביופסיה. לאחר טיפול מתאים, כ-90% מהחולים נרפאים לחלוטין, גם אם המחלה התפשטה לקשרי הלימפה שבצוואר. לפניכם כל מה שכדאי לדעת כדי להעלות את סיכויי ההחלמה ולמנוע סיכונים עתידיים.
אם עולה חשד לגידול, המטופל יופנה לסדרת בדיקות שיחלו בבדיקת אולטרסאונד לאזור הצוואר. הבדיקה תבדוק את קשרי הלימפה בצוואר וכמובן את בלוטת התריס, תבחן את מבנה הבלוטה ותאתר גושים מוצקים, ציסטות או קשרי לימפה חשודים. בדיקת האולטרסאונד מצוינת לאבחנה של גידולים ממאירים בבלוטת המגן וכן לאבחנה של קשרי לימפה גרורתיים מגידולים אלו. יעילותה של הבדיקה עולה על בדיקות דימות אחרות – בעיקר כאשר היא מבוצעת בידיים מיומנות.
בדיקת אולטרסאונד מתייחדת בכך שרמת הדיוק שלה תלויה במיומנות של הרופא הבודק, שהינו רדיולוג במקצועו ומומחה בתחום זה. חשוב לדעת כי אין מדובר בתשובה אוטומטית של מחשב, אלא בחוות דעת רפואית מקצועית של מומחה בתחום והממצאים העיקריים מתקבלים כבר בעת הבדיקה. בדיקה על-ידי בודק בלתי מיומן עלולה לפספס ממצאים חשובים והצילומים במקרים אלו אינם אבחנתיים, כי אם הבודק לא זיהה את הפתולוגיה – הוא גם לא צילם אותה. לבדיקות האולטרסאונד יש גם חשיבות מכרעת במעקב לאחר הניתוח והטיפולים על-מנת לוודא שאין חזרה של המחלה, זאת ללא חשיפה לקרינה וללא כאבים. בנוסף לכך, לאולטרסאונד ניתן לבצע בדיקות דימות משלימות נוספות, כגון CT, MRI, מיפוי ואפילו PET CT וזאת על פי שיקול דעתו של המומחה המטפל (מנתח א.א.ג, אנדוקרינולוג או אונקולוג).
כאשר מאובחן ממצא משמעותי בבדיקת האולטרסאונד, יופנה המטופל לבצע ביופסיית מחט עדינה (ניקור של הבלוטה). במסגרת הבדיקה תוצא דגימה באמצעות מחט מהגידול ותישלח אל המעבדה. האתגר הראשוני הוא לבצע את הניקור מהאזור החשוד ביותר בבלוטה ולכן הבדיקה מבוצעת באופן כמעט תמידי בהכוונת אולטרסאונד כדי לוודא שהמחט תגיע ליעד הנכון בבלוטה. כמובן שבדיקה זו דורשת מיומנות גבוהה ביותר, במיוחד כשמדובר בגושים קטנים יחסית או בקשרי לימפה סמוכים לכלי הדם הגדולים של הצוואר. אחד האתגרים הנוספים בבדיקה הוא לוודא כי כמות הדגימה שנלקחה בניקור הינה מספקת לצורך ביצוע הבדיקה הפתולוגית. לכן, יש יתרון בביצוע ניקור של הבלוטה כאשר במקום נוכח גם ציטולוג (מומחה לפתולוגיה שהתמחה בהסתכלות על תאי גידול שנשאבו בניקור). הדבר יקטין את הסיכון שהמטופל יצטרך לחזור על התהליך לצורך קבלת תשובה.
הדרך להחלמה מתחילה בכריתה של הגידול
המאמץ העיקרי של הכירורגים בתחום הוא להבטיח הוצאה מלאה של הגידול עם מינימום פגיעה באיברים אחרים או תופעות לוואי. כיום ניתן לבצע כריתה של בלוטת התריס בגישה זעיר פולשנית דרך חתך שגודלו כ-4 ס"מ בלבד. מדובר בניתוח יעיל, המקטין משמעותית את החתך העורי בלא שיעלה החשש לפגיעה באיברים נוספים בצוואר, כגון העצבים המעצבבים את מיתרי הקול או בלוטות יותרת המגן, שאחראיות על משק הסידן בגוף. הניתוח המזערי מבוצע בחולים עם גידולים שלא התפשטו לקשרי לימפה בצוואר הצדי. היתרון הינו מזעור הצלקת לגודל מינימלי ללא שינוי מהותי באופן הניתוח.
אם הגידול התפשט לקשרי הלימפה, ההמלצה היא לבצע דיסקציה צווארית – כריתה של קשרי הלימפה בצוואר. בניתוח נכרתים כל קשרי הלימפה שנמצאים בסיכון גבוה לנוכחות גרורות. פרוצדורה זו מקטינה את שיעור ההישנות של הסרטן ומעלה את שיעור ההישרדות בקבוצת החולים שבסיכון גבוה, כגון גברים או חולים בגיל מעל 45.
בדרך לנצח את הסרטן
מטרת הטיפול התרופתי שלאחר הוצאת הגידול היא להבטיח שגם אם נשארו תאים סרטניים בודדים הם לא יובילו לחזרתה של המחלה. הטיפול השכיח ביותר שניתן במקרה זה הוא טיפול ביוד רדיואקטיבי. מדובר בטיפול קל יחסית, מונחה מטרה, האופטימלי לטיפול בגידול ממאיר ממקור בלוטת התריס.
הטיפול ביוד הרדיואקטיבי מתבצע באמצעות בליעת כדור הנספג בדם ומגיע אל תאי בלוטת התריס הקולטים את היוד בשיעור גבוה יותר מתאי רקמות אחרים. היוד הוא למעשה סוס טרויאני, מכיוון שהוא קשור לחומר רדיואקטיבי וכאשר הוא נקלט על-ידי התאים – החומר הרדיואקטיבי מחסל אותם. בעצם הספיגה שלו בתא הוא גורם להרס שלו. היוד נפלט מהגוף באמצעות נוזלי הגוף, בעיקר בשתן ובשיעור קטן יותר ברוק ובזיעה.
היוד הרדיואקטיבי לכשעצמו אינו משפיע על איזון בלוטת התריס. הוא גם אינו מסוכן לחולה בצורה משמעותית ומלווה בתופעות לוואי מינימליות. תופעות הלוואי עשויות להופיע במהלך הימים והשבועות שלאחר הטיפול, והן כוללות נפיחות בצוואר, יובש בפה או יובש בעיניים, הפרעות בחוש הטעם, בחילה ובמקרים נדירים גם קושי בנשימה. תופעות אלו חולפות בדרך-כלל לא טיפול כלשהו, אולם אחת הבעיות שעלולות להיווצר כתוצאה מהטיפול היא חסימות בבלוטות הרוק עקב צמיגות גבוהה של הרוק המופרש.
מונעים פגיעה באיברים נוספים
כאמור, אחת מהפגיעות הנפוצות והלא מוכרות של הטיפול בסרטן בלוטת התריס היא פגיעה בבלוטות הרוק. הטיפול החשוב ביוד לצורך המאבק בסרטן עלול להשפיע וליצור פגיעה בתאים המייצרים רוק, וכן לגרום להיצרויות ולחסימות של צנרת בלוטות הרוק שבצדי האוזן ובהמשך לדלקות של הבלוטה שמלוות בכאב עז, תפיחות מקומית ואודם. תופעות אלה נוטות לחזור שוב ושוב ובסופו של דבר לגרום להרס הבלוטות הנגועות. האתגרים המרכזיים במקרה זה הם אבחון מהיר והתערבות ופתיחת החסימות.
לרוק יש תפקידים חשובים. הוא משמש לפירוק אוכל ועזרה בבליעת המזון. הוא גם מגן על השיניים מפני עששת ומאפשר סיכוך של הריריות. פגיעה בבלוטות הרוק מובילה להפרעה בייצור הרוק ועלולה לפגוע באיכות חייו של המטופל. הסימנים המוקדמים לפגיעה בבלוטות הרוק זהים לעתים לתופעות הלוואי של הטיפול ביוד ולכן נדרשות מודעות והפניה למומחה בתחום לצורך אבחון.
כיום ישנו טיפול כירורגי פשוט ויעיל להיצרות צנרת הבלוטות המבוצע באמצעות מכשור אנדוסקופי זעיר דרך הפה החודר אל הבלוטה, מזהה את המיקום המדויק של החסימות ומרחיבן. ציוד שפותח במיוחד למקרים אלו מאפשר להרחיב את צנרת בלוטות הרוק הפגועה מבלי לפגוע בבלוטות עצמן. טיפול מהיר מאפשר להחזיר את הבלוטה לתפקוד ולמנוע פגיעה משמעותית באיכות החיים.
לסיכום: חשוב לזכור כי רוב החולים בסרטן בלוטת התריס נרפאים מהמחלה וממשיכים בחייהם. אבחון מוקדם ומדויק וטיפול מתאים עשויים להגדיל סיכוי זה ולהבטיח איכות חיים מרבית בזמן ולאחר הטיפול.
